חייו ותעלומת מותו של זאב-ים יהודי – 23 במרץ 1950

Emanuel

צוות האונייה „עמנואל“ בנמל סאות'המפטון, דצמבר 1933. המקור: ויקיפדיה

חייו ותעלומת-מותו של זאב-ים יהודי

(15 שנה להיעלמו של אריה גרבנוב)

אריה גרבנוב חלוץ הימאות העברית היה, אחד ממחוללי הרעיון של צי עברי וכיבוש הים. רעיונותיו אלה הולכים ונהפכים עתה לגורם בעל תנופה ממלכתית. אך אותה מטרה הנראית לעינינו כה ברורה ומובנת היתה עוד לפני 15–20 שנים לוטה בערפל. רק בכוח שלהבת פנימית של אמונה ורצון אפשר היה להמס את הקרח והאדישות שמסביב,  ולשם כך היה צורך להיאבק ולהילחם. והוא, אריה גרבנוב, נלחם במשך שנים, ידיו לא רפו וצל של  יאוש לא התגנב ללבו.

הוא נולד באיצ'נה, פלך צ'רניגוב, ברוסיה רבתי. המשיכה למים היתה כאילו טבועה בנפשו מראשית חייו. בנערותו היה הנהר שבקרבת המקום מרכז התענינותו. במימיו מצא שעשועים ושחוק ועל חופו חלם את חלומות נעוריו. כשהתבגר הביעה את רגשותיו, מזגו המעפיל, ודמיונו העשיר ברשימות או בציורים מקסימים אשר הנהר והים שזורים בהם כחוט השני.

דרך חייו עד הגיעו לאקדמיה הימית שבאנטורפן, בה גמר את חוק למודיו בהצלחה, היתה מלאה חתחתים, הרפתקאות, ורק יד המקרה השכילה לכוונו לקראת אותה קריירה ימית שהיתה משאת נפשו.

בבקרו בבירות עם קבוצת צופי-ים שעמד בראשם, עלו על אניה צרפתית לטיול קצר. והנה התכופף אחד המלחים בשעת עבודתו מעל לסיפון האניה, איבד את שווי משקלו ונפל הימה. החבל שנזרק קצר היה ולא הגיע לפני המים, והנה ירד אריה במהירות בחבל, תפס את הטובע והצילו. קצין ימי צרפתי התרשם מאוד מאומץ לבו של הצעיר, שהשליך נפשו מנגד להציל את הזולת, ובשעת הפרידה מסר לו לאריה מכתב המלצה למנהל האקדמיה הימית באנטורפן. אריה התכונן לנסיעה. מפאת גילו הצעיר סרבה הקונסוליה הבלגית לתת לו את הויזה ושוב בא המקרה לעזרתו. בטיילו על שפת ימה של תל-אביב שמע קריאות „הצילו“ ומבלי חשוב הרבה קפץ למים והציל את הטובעים שאחד מהם היה… הקונסול הבלגי. שאלת הויזה מצאה את פתרונה.

כאשר הגיע לבסוף לאנטורפן, חיכתה לו אכזבה מרה – אותה שעה יצאה פ קודה מאת מיניסטריון הצי לא לקבל זרים. גרבנוב הסביר,כי אין לו אפשרות לחזור מאחר ששרף מאחריו את כל הגשרים, ולבסוף נתמלא זעם, סגר ברעש את הדלת ואמר: זהו, איפוא, יחסה של מדינה דמוקראטית לזרים! והלך. המנהל, שלא רצה כי מישהו יקבל רושם רע על ארצו ואנשיה, חזר וקראו – וכאן נזכר גרבנוב במכתב ההמלצה השמור אתו. הפעם נפתחו לפניו הדלתות. במהרה הצטיין בלימודיו  ועורר את קנאת חבריו הנוצרים.

ביתר עוז וגאוה הבליט אריה את יהדותו והמשיך ללכת בדרך בה בחר. בשנאתו אליו הצטיין אחד הבריונים, תלמיד גרוע, שהפיל את חיתיתו על יתר חבריו. בארץ היתה אז תקופת המאורעות 1929. ויום אחד כתב הבריון על הלוח כתובת זו: „בארץ ישראל רוצחים עכשיו יהודים, סע גם אתה לשם וירצחו גם אותך“. גרבנוב הגיב על מעשה הבריון בציירו על הלוח חזיר גדול עם שם  הבריון, בתוכו, וכאשר החל הלז לגדף את עם ישראל ודתו, ענה גרבנוב בהזמינו את יריבו לבוכס. זו לא היתה התאבקות בוכס גרידא. הנוק-אוט פתר את השאלה.

המנוצח ניגש אל גרבנוב לחץ את ידו ואמר: מעתה ברור לי כל כל הכתוב בביבליה נכון הוא. עם ישראל היה עם של גבורים, היום אנו כורתים ברית ידידות, שכח את העבר וזכור כי תמיד אעמוד לימינך.

לאחר מקרה זה היה גרבנוב האיש שמפניו פחדו התלמידים.

באחד המסקרים בא המלך הבלגי לסגור את הקדטים, והנה עומד בשורה צעיר חסון ושחרחר, שאינו דומה בשום פנים לבלגי או פלמנדי, המלך ביקשו לצאת מהשורה ומה הופתע לשמוע, שאריה גרבנוב יהודי הוא… מארץ-ישראל. המלך שמע מפיו על המתרחש בארץ ובנינה בידי יהודים, דבריו עשו עליו רושם עז.

מקרה אחר הביאו למגע וקשרים עם יהודים עשירים באנטורפן. באחד החגים בא אריה להתפלל לבית הכנסת המפואר שבאנטורפן, אך לא ניתן לו להיכנס בלי כרטיס. גרבנוב נרגז; היתכן? יהודי מארץ ישראל מבקש להתפלל ואין נותנים לו! יצאו אליו הגבאים, השקיטוהו והזמינוהו פנימה.הוא עלה לתורה וקריאתו בהברה ספרדית הקסימה את לב השומעים. לאחר התפלה הקיפוהו, לחצו את ידיו, ואיש איש מצא לכבוד רב להזמינו כאורח לביתו. כך נפתחו לפניו בתיהם של עשירי היהודים, אשר לא חסרו בימים ההם באנטורפן.

לאחר הפלגות אימון במשך שנים מספר והצטיינות בבחינות קיבל גרבנוב את התואר קצין ימי הרשאי לנהוג אניות בקווים חופיים. מלא תקוות ותכניות חזר לארץ-ישראל, אך המציאות היתה קשה, התיחסו באדישות לצעיר המלבב ויפה התואר, המרחף בעולם הדמיון וחולם על אניות עבריות וצי עברי. ואריה לא נרתע – השכם והערב התריע על המחיר היקר מדי שהישוב והארץ משלמים בעד הזנחה זו.

במאמצים רבים עלה בידו לענין כמה בעלי הון וליסד את החברה הימית „חופיה“, שמטרתה הובלת סחורות ומשאות בקוו אנגליה–ארץ-ישראל. שם קנית האניה עבר ארצות רבות עד שהגיע לדניה, בה קנה ספינה בת 200 טון. לקריאתו מסורנבורג (דניה) הפליג לקראתו מיפו המכונאי  רוזין ונוספו עוד אנשים שעבדו באניות גרמניות – וגם בנימין לוין, שלמד באקדמיה הימית באנטורפן, ביחד צוות של שבעה.

מאחר שארץ ישראל אינה כלולה בדומיניונים הבריטיים, לא היתה אפשרות להניף על תרנה את הדגל הבריטי וכך הונף ברמה רק הדגל העברי הכחול לבן, ושם האניה נקרא בישראל „עמנואל“. בספטמבר 1933 יצאה האניה לדרכה ובשעת אחת הסערות עלתה על שרטון הול. אניה הולנדית, שנזדמנה במקרה למקום, חשה לעזרתה. הקברניט ההולנדי דרש תגמול בהתאם לחוקה הבין-לאומית אך מכיון שהאניה לא היתה מבוטחה, צריך היה גרבנוב בתור קברניט לשלם את התגמול ובכיסיו אין פרוטה. בעזרתם של ה"ה פולאק ופרידמן הצליח לצאת מן המיצר.

מספטמבר 1933 עד 30 בינואר 1934 עברה הספינה דרך ארוכה בטעינת סחורה ופריקתה. בכל מקום בואה היתה שמחה בישובי היהודים. בהולנד נתנו היהודים מתנה לאניה דגל עברי רקום משי, מעשה ידי אמן.

בהגיע הספינה לאנגליה קיבלו את פניה הלורדים היהודים, המונים הצטופפו לראותה: לא חסרו בנקטים, קבלות פנים, והעתונות נתנה פרסום רב למאורע. בהיותו בלונדון פנה אריה גרבנוב בהצעה נועזה למיניסטריון הצי, לאפשר לו לסדר צי עברי נספח ליד הצי הבריטי המסחרי. בתורת ימאי מוסמך קיבל על עצמו להעמיד למטרה זו מאות צעירים עברים מאומנים יפה. הוא הפליג לסאותהמפטון, שבה צריך היה לקבל מטען על מנת להעבירו לחופי ים התיכון. גם כאן היתה התלהבות היהודים עצומה. הרב המקומי הזמינם לבית הכנסת וערך למענם תפילה מיוחדת, אך בהעדרם נגנב הדגל הלאומי מעל תורן האניה. יש חשד שבאותו זמן נעשה מעשה סבוטג'ה באניה. מסאותהמפטון צריך היה להפליג עם מטען לאיטליה, יון, ומשם לארץ-ישראל.

רבים הזהירוהו שלא יפליג בינואר, הגרוע בחדשי השנה להפלגות, ועל כך ענה בצחוק: כל ימי פעלתי לפי תכנית קבועה מראש ואין כוח בעולם שיזיז אותו מהחלטתי זו.

לאחר בדיקת האניה לפני הפלגתה הרשו שלטונות הנמל לתקנה באופן יסודי ולציידה בכל המכשירים הדרושים. מחוסר כספים נעשה התיקון באופן שטחי. גרבנוב הפליג בהתאם לתכנית ומאז אבדו עקבותיהם של גרבנוב ויתר אנשי „עמנואל“.

אישיותו של גרבנוב פתחה דף מזהיר בהיסטוריה של הימאות העברית. רק יחידי סגולה אצלנו הבינו את חשיבות הים בתור גורם כלכלי וממלכתי. ראוי הוא, כי המדינה תדאג להציב לו יד ושם, לאחד מחלוצי הימאות העברית שנספה על משמרתו.

ירחמיאל שורץ


"דבר", שנה עשרים וחמש, מס' 7512, 23 במרץ 1950,עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

לפרשת הספינה „עמנואל“ – 30 במאי 1935

יוסף בלומנפלד (חיפה)

לפרשת הספינה „עמנואל“

בראשית 1933 ואני אז במרחביה קראתי ב„הארץ“ כמה  מאמרים בחתימת יורד-ים אודות קשר ימי. התענינתי בדבר, כי מצאתי שלא נכון מצדנו להזניח את הענף החשוב הזה, ובקשתי מאת מערכת „הארץ“ למסור לבעל המאמרים את מכתבי שבו בקשתי להודיעני אם אפשר להתחיל בסכום קטן שישנו ברשותי. קבלתי תשובה שעליה חתום קפיטן אריה גרבנוב. במכתבו הודיעני שהוא גמר בית ספר ימי באנטוורפן, שהוא רשאי לנהל ספינות, ויש לו גם חבר עובדים מוכן מבחורי תל אביב. הוא בא גם במשא ומתן עם סוחרים ידועים שהבטיחו לו מטען מפורט סעיד ואלכסנדריה ליפו. מאז המטיר עלי תכניות מתכניות שונות. נסעתי כמה פעמים לתל אביב עד שבאתי לידי הסכם אתו ועם סגנו, הקצין בנימין לוין, שגם הוא גמר בית ספר ימי. התקשרתי עם אריה גרבנוב בחוזה שותפות בשם „חופיה“ שאשרנו אצל הממשלה ביפו. לפי התנאים התחייבתי לתת את הכסף הדרוש מ800 עד 1000 לירות וגם לעבוד באופן אקטיבי על האניה ועליו היה לנהל את הספינה, להיות אחראי לה וגם לנסוע לחו"ל לרכוש אותה. מכיון שהוא וסגנו למדו באנטוורפן רצה לקנות רק בסביבה ההיא. ב2 באפריל 1933 נתתי לו שני שיקים למרכנתיל בנק חיפה על סך 200 לירות, להוצאת הדרך ולדמי קדימה לקנית האניה וכעבור איזה ימים נסע לחו"ל. אני וסגנו לוין שנטל חלק אקטיבי מאד בכל המו"מ נשארנו לחכות עד שיודיע לנו מתי לבוא על מנת להביא את הספינה הנה. מחו"ל כתב לנו הרבה מכתבים: היה באיטליה, בלגיה, אנגליה, הולנד ואפילו בגרמניה (המבורג) אבל לא מצא דבר מתאים לפי הסכום. פעמים רבות הציע לי לקנות ספינה גדולה יותר אבל אני מאנתי לבוא בחובות. עברו כמה חדשים בחיפושים. ב28 יוני 1933 העברתי לו, לפי דרישתו, ע"י אפ"ק חיפה, סך 850 לירות לאמסטרדם וגם נתתי לסגנו לוין 53 לירות להוצאות ההכנה כדי שיהיו נכונים הוא והאנשים לצאת לדרך לפי דרישת גרבנוב. ב3 ספטמבר משנתקבלה הטלגרמה מאת גרבנוב נסעו מפה בנימין לוין והמכונאי רוזין. הוחלט, שאת המלחים יקבלו שם וגם אני אשאר כאן לעת עתה. לאחר זמן מה הודיע לי גרבנוב בברכת מזל טוב כי אני בעל ספינה (מוטור) בת 200 טונות, שקנה אותה בהזדמנות בזונדרבורג (דניה) ושמה „עמנואל“. הקניה סודרה אצל הקונסול הבריטי בקופנהאגן, אבל חסרות לו עוד 100 לירות. מהרתי להעביר לו את הסכום ביום 18 ספטמבר ע"י אפ"ק חיפה טלגרפית. הקונסול הבריטי נתן לו רשות להוביל את הספינה ליפו אבל לא הרשה לו לשנות את שמה (חפצתי לקראה בשם בתי היחידה) ולהניף עליה דגל בריטי. גם את הדגל הדני הוכרח להוריד מאחר שהספינה נמכרה ולפי עצת הפקידים המקומיים הניף דגל ציוני. בכדי לכסות את הוצאות הדרך קבל באארהוז (דניה) מטען שעורה בן 150 טונות להובילו לאנטוורפן. יצא מאארהוז אחרי ראש השנה ב29 ספטמבר 1933 ודרך תעלת קיל עבר לים הצפוני. הכל היה כשורה אך כעבור 3 ימים פגש בסערה איומה ואחרי שהמכונה חדלה לעבוד הצליח להסתתר בנמל רילפזייל (הולנד)  בעזרת אניה הולנדית. למחרת דרש רב-החובל שעזר לו מחיר רב (מחיר חצי ספינה והמטען) בעד העזרה. הענין צריך היה להתברר במשפט. כששה שבועות עמד בחוף רילפזייל עד שהתפשר עם רב החובל ורק אז המשיך דרכו לאנטוורפן. את הכסף שצריך היה לשלם בענין רע זה לוה מר גרבנוב בלי עזרתי אצל האדון ד"ר רפאל פולק, אמסטרדם. אז בטח את הספינה באחריות בלויד ואת הפוליסה מסר למר פולק כערובה להלואה. דרישתי היתה לבטחה מן היום הראשון, אבל מר גרבנוב עשה הכל על דעת עצמו. באמצע נובמבר בא בשלום לאנטוורפן, מסר את המטען וקבל 180 טונות לבנים ללונדון. בלונדון קבל 180 טונות תירס לסאוטאמפטון וכל זה בדרך ארצה. ב8 בדצמבר כתב לי מסאוטהמפטון שמסר את המטען והוא מתכונן למסע ארוך. „מבטיחים לו מטען לאיטליה או ליון, אבל יש לבדוק את האניה וגם לקנות עוד סירת הצלה אחת לפי דרישת השלטונות. כתב לי גם שבכל מקום קבלו אותו בהתלהבות. ואמנם רודפי סנסציות בעתונות חו"ל כתבו יותר מדי אודות ספינה קטנטונת זו, בת 200 טונות עם מנוע בן 75 כחות סוס. החדש שבדבר היה הדגל התכול-לבן, והעובדים שכולם יהודים. גם מר גרבנוב עצמו אשם לא מעט ודאי בריקלמה בלתי בריאה זוז. הגיע הדבר לידי כך שגנבים בסאוטהמפטון גנבו (ביום שבת בזמן שעובדי הספינה בקרו בבית הכנסת) את דגל המשי היפה שנתקבל במתנה מיהודי אארהוז. ותחת לחץ איומים אנונימיים מוכרח היה מר גרבנוב להודיע למשטרה, כי הוא מותר על החיפושים. הוא רכש לו שונאים שלא באשמתו ואולי זאת היא סבת האסון. בסאוטהמפטון שהה יותר מחודש ימים עד שגמר את כל התקונים וקבל מ„בורד אוף טרייד“ רשיון לצאת לדרך רחוקה ולטעון 185 טונות בחורף בים האטלנטי ו205 טונות בקיץ במים שקטים. לשם כיסוי הוצאות התיקונים וסירת ההצלה החדשה לוה מאת מר ברנט מלונדון 150 לירות. באמצע ינואר 1934 יצא מסאוטהמפטון לפול מרחק 30 ק"מ, וקבל שם מטען של 185 טונות כלי פרצלון לפיראוס יון). ביום 30 ינואר 1934, בשעה 8.30 בבוקר, יצא מפול ומכאן והלאה אין שום ידיעות. הכל נעלם. בספינה נמצאו: הקפיטן אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין (כולם מתל אביב) ועוד שלשה מלחים יהודים מגרמניה, שקבל אותם בחו"ל.


"הארץ", שנה י"ח, מס' 4822, 30 במאי 1935, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

היכן האניה „עמנואל“? – 29 במאי 1934

היכן האניה „עמנואל“?

לפני חצי שנה בערך כתבו הרבה בעתונות חו"ל על הספינה „עמנואל“ של חברה „חופיה“, שהפליגה בדגל ציוני בים הצפוני ולא-מנש. היא נקנתה בזונדרבורג (דנמרק), יצאה בסוף ספטמבר 1933 מנמל אארהוז (דנמארק) עם מטען לאנטוורפן , סבלה בדרך מסערה ועמדה חדשיים בדיילפזיל (הולאנד) ואחר כך המשיכה דרכה  ופרקה את המטען במקום המיועד באנטוורפן. קבלה שם מטען חדש ללונדון: באה בזמנה, התפרקה והובילה מטען חדש לסאוטהמפטון. אחרי תקון יסודי בסאוטהמפטון קבלה רשיון להמשיך דרכה באוקינוס, קבלה מטען 185 טון לפיריאוס (יון) ויצאה ביום 30 יאנואר 1934 ומאז נעלמה ואין שום ידיעות ממנה ומאנשיה.

בספינה היו: רב החובל אריה גורבנוב, סגנו בנימין לוין, מכונאי רוזין, כולם צעירים מתל-אביב ועוד מלחים יהודים מחו"ל.

כל מי שיודע דבר מה על הספינה „עמנואל“ הנ"ל ועל גורל האנשים מתבקש להודיע למערכת „הארץ“, או לבעל המפעל יוסף בלומנפלד, תל-אביב, רחוב לילינבלום מספר 36. עתוני חו"ל מתבקשים להדפיס אף הם את הדברים הללו.


"הארץ", שנה י"ז, מס' 4517, 29 במאי 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

לגורל „עמנואל“ – 31 במאי 1934

Emanuel

צוות האונייה „עמנואל“ בנמל סאות'המפטון, דצמבר 1933. המקור: ויקיפדיה

לגורל „עמנואל“

מר יוסף בלומנפלד מבעלי הספינה „עמנואל“ מבקש מעתוני חו"ל או מכל היודע משהו על גורל הספינה הנ"ל ואנשיה, להודיע למערכת „דבר“ או לי. בלומנפלד, ת"א, רח' לילינבלום 36.

הספינה „עמנואל“ הפליגה בפעם האחרונה ב־30 בינואר 1934 מנמל סאוטהמפטון ומאז אין ממנה כל ידיעה. אנשי האניה הם: רב החובל אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין, כולם מת"א ועוד מספר מלחים יהודים מגרמניה.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2748, 31 במאי 1937, עמ' 6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.